טיולים רב-יומיים בגאורגיה

למה לינה ולא יום אחד ארוך

מטביליסי לסוונטי 460 קילומטר; לטושתי רק 200, אבל 70 הקילומטרים האחרונים הם דרך עפר שלוקחת ארבע-חמש שעות. במרחקים כאלה יציאה ליום אחד אינה אפשרית פיזית: כל היום היה עובר ברכב.

הלינה משנה עוד משהו. אתם רואים את אור הבוקר והערב, כשההרים ברורים ביותר, ואוכלים עם משפחה מקומית. דווקא החלק הזה נשאר בזיכרון לרוב, יותר מהאתרים עצמם.

לינה ומצב הדרכים

בכפרי ההרים הגבוהים יש אכסניות משפחתיות במקום מלונות. הן פשוטות אבל נקיות, עם מים חמים ואוכל ביתי. בערים - קוטאיסי, טלאווי, באטומי - אנחנו מזמינים מלונות רגילים. כל אפשרות מסוכמת אתכם מראש.

לטושתי ולחלק ממסלולי סוונטי נדרש רכב שטח, והוא כלול במחיר. מעבר אבאנו פתוח בדרך כלל מתחילת יוני עד אמצע אוקטובר. את החלון המדויק קובע מזג האוויר בכל שנה, ואנחנו בודקים אותו לפני אישור ההזמנה.

סוונטי: איך מתחלקים שלושה או ארבעה ימים

כל ההיגיון של מסלול סוונטי נשען על מרחק. מסטיה מרוחקת 460 קילומטרים, והיום הראשון כולו דרך. גם האחרון. כלומר בגרסה בת שלושת הימים נשאר יום אחד בלבד לראייה, ובבת ארבעת הימים - שניים.

לכן בגרסה בת שלושת הימים מסטיה ואושגולי מתאחדות ליום אחד ויוצאות 12 עד 13 שעות. בבת ארבעת הימים אלה ימים נפרדים: אחד למגדלים ולמוזיאונים של מסטיה, אחד לאושגולי. ההבדל הוא בקצב, לא במספר האתרים.

יש גם אפשרות שלישית - לטוס למסטיה ולחזור ברכב. היא משחררת את היום הראשון, אבל הטיסה תלויה במזג האוויר וביטולים אינם נדירים, כך שעדיין דרוש יום רזרבה.

טושתי: מעבר אבאנו ולמה זה המסלול הקשה ביותר

טושתי היא הפינה המבודדת ביותר בגאורגיה והדרך היחידה אליה חוצה את מעבר אבאנו בגובה 2,850 מטר. מפשאוולי לאומאלו כ-70 קילומטרים וחמש עד שש שעות, משום שכל הקטע הוא דרך עפר, צרה וברובה ללא מעקה.

הדרך פתוחה רק מיוני ועד תחילת אוקטובר. בשאר השנה טושתי מנותקת ונשארים בה בחורף רק כמה עשרות אנשים. בדיוק משום כך אנחנו מזמינים את טושתי אך ורק בתוך העונה.

אומאלו שוכנת בגובה כ-1,900 מטר, ומעליה ניצבת מצודת קסלו - אשכול מגדלים מהמאה השלוש-עשרה. דארטלו רחוקה עוד שעה מאומאלו ובה הריכוז הצפוף ביותר של מגדלי טושתי. יום אחד אינו מספיק לשתיהן.

ראצ'ה: ההרים שמבקרים בהם הכי פחות

ראצ'ה נמנית עם המחוזות שהתייר מגיע אליהם הכי פחות, וזה יתרונה העיקרי. בשניים או שלושה ימים אתם עוברים את כל האזור ולא פוגשים אוטובוס בשום מקום.

קתדרלת ניקורצמינדה נבנתה בין 1010 ל-1014 ונודעת בתבליטי האבן שלה - הגילוף בחזית מפורט דיו כדי להצדיק שעה משלו. אגמי שאורי ושקמרי נמצאים מעליה, על הרמה.

שובי נמצאת בגובה כ-1,500 מטר, אתר נופש מהתקופה הסובייטית ששוקם חלקית. מכאן מתחילים שבילי ההרים, אבל טיול רגלי דורש יום משלו ואיננו מכניסים אותו למסלול הסטנדרטי בן היומיים.

מערב גאורגיה: קוטאיסי כבסיס

קוטאיסי היא המקום היחיד שממנו אפשר להגיע בשני ימים לארבעה סוגי אתרים שונים: קתדרלה, מערה, קניון ומוזיאון. היא 230 קילומטרים מטביליסי בכביש מהיר, כלומר שלוש שעות.

גלאטי ברשימת אונסק"ו ונוסד בידי דוד הבנאי ב-1106. קתדרלת באגרטי ניצבת בעיר עצמה, אך הוסרה מהרשימה ב-2017 בגלל היקף השחזור שלה. השתיים עובדות היטב יחד ביום אחד ומעמידות את הניגוד לעין.

היום השני הוא טבע: מערת פרומתאוס, עקבות הדינוזאורים בסטאפליה, וקניוני מרטווילי ואוקאצה. את כל הארבעה ביום אחד איננו מציעים - שניים או שלושה עוברים בקצב רגיל, והשאר נשאר ליום שלישי.

קאחתי עם לינה: מה משנה היום השני

קאחתי מסתדרת גם ביום אחד, אבל יום שני הופך אותה לטיול אחר. ביום הראשון סיגנאחי, בודבה ויקב אחד. בשני - טלאבי, אלאוורדי ואותם מרתפים שלעולם אינם נכנסים לטיול יום.

קתדרלת אלאוורדי היא מהמאה האחת-עשרה וגובהה כ-50 מטר - במשך מאות שנים היא הייתה המבנה הגבוה ביותר בגאורגיה. נקרסי עתיקה עוד יותר, והנוף ממנה נפתח על עמק אלאזני.

ההבדל האמיתי הוא ביין. בטיול יום הטעימה נמשכת חצי שעה, כי הדרך חזרה מחכה. עם לינה ארוחת הערב נמשכת במרתף - ושם בדיוק מתחילות השיחות שבשבילן באתם לקאחתי.

המעגל הגדול: מטביליסי לבאטומי בחמישה עד שבעה ימים

זהו המסלול המלא ביותר: מצחתה, אופליסציחה, קוטאיסי, הקניונים, באטומי ואדז'ריה ההררית. אתם חוצים את המדינה ממזרח למערב ורואים את שינוי האקלים בעיניים - מקרתלי היבשה אל החוף הסובטרופי.

חמישה ימים הם המינימום והם עובדים אם כל לילה אתם בעיר אחרת. שבעה ימים נוחים: אז אתם נשארים שני לילות בקוטאיסי ושניים בבאטומי, ואורזים את המזוודה פעמיים ולא חמש.

לחזרה יש שלוש דרכים: ברכב 5 עד 6 שעות, ברכבת חמש, בטיסה שעה. אנחנו ממליצים בדרך כלל על הרכבת - כך היום האחרון אינו הולך על נסיעה.

סוגי לינה ומה כל אחד מהם אומר

בערים - קוטאיסי, טלאבי, באטומי - יש מלונות רגילים עם מים חמים, חימום ו-Wi-Fi. הלינה שם צפויה, ואת הקטגוריה אנחנו מסכמים אתכם מראש.

בהרים התמונה משתנה. במסטיה עדיין יש בחירה; באושגולי ובטושתי יש רק בתי הארחה משפחתיים: נקיים אך צנועים, לא פעם עם חדר רחצה משותף ואינטרנט לא אמין. אנחנו אומרים זאת מראש, כדי שהציפייה תהיה מציאותית.

ארוחת הבוקר כלולה כמעט בכל מקום ובהרים היא אוכל ביתי. את קטגוריית המלון אתם בוחרים, אבל היכן שאין בחירה אנחנו אומרים זאת במפורש ולא מבטיחים מה שאינו קיים שם.

קצב היום וקצב המזוודות

הטעות הנפוצה ביותר במסלול רב-יומי היא לדחוס יותר מדי אתרים ליום אחד. הכלל שלנו הוא: לא יותר משלוש עצירות עיקריות ביום כשהנסיעה עולה על שעתיים. אחרת היום הופך לריצה.

קצב המזוודות הוא שאלה נפרדת. אם כל לילה אתם בעיר אחרת, אתם אורזים כל בוקר, ואחרי חמישה ימים זה מורגש. לכן היכן שאפשר אנחנו עושים שני לילות באותו מקום.

עוד עצה אחת לעלייה להרים: השאירו את המזוודה הגדולה במלון בטביליסי ועלו עם תיק קטן. רוב המלונות שומרים אותה בחינם, ובדרכים לאושגולי או לדארטלו זה עושה הבדל נראה לעין.

מזג אוויר באמצע המסלול: מה עושים

בהרים מזג האוויר עשוי להתהפך באמצע המסלול ואנחנו מביאים זאת בחשבון מראש. בכל תוכנית רב-יומית נשמר קטע אחד ברזרבה - בדרך כלל זה שתלוי בראות, כמו אגמי קורולדי או מרעה האלפיני.

אם הדרך נסגרת - מפולת, מפולת אדמה, נהר שעלה על גדותיו - את ההחלטה מקבלים הנהג והמדריך במקום, ולא מוקדן בטביליסי. זה עניין עקרוני: מי שרואה את מצב הנקיק הוא מי שעומד בתוכו.

אם יום שלם אבד ואין חלופה, איננו מחייבים על אותו יום ומקצרים את המסלול. החלק מהסכום שכיסה את הלינה ואת המדריך חוזר אליכם - זה כתוב בהצעה מראש.

כמה ימים באמת צריך

השאלה הנפוצה ביותר היא כמה ימים לוקחת גאורגיה. התשובה תלויה בשאלה אם אתם רוצים את ההרים. בלעדיהם - קאחתי, קרתלי, קוטאיסי, באטומי - חמישה ימים מספיקים.

הוספת מחוז הררי אחד פירושה עוד שלושה-ארבעה ימים, כי עצם ההגעה לשם גוזלת שניים. שני מחוזות הרריים - נניח סוונטי וטושתי - כמעט אף פעם אינם מצדיקים ביקור אחד: הם בקצוות מנוגדים של המדינה.

ההמלצה המעשית שלנו: מחוז הררי אחד בביקור ראשון, והשאר בשפלה. ההר השני בביקור שני. כך רואים את שניהם בקצב רגיל ואף אחד מהם אינו הופך לישיבה ברכב.

רכב השטח, הנהג המקומי, ולמה לא רכב אחד לאורך כל הדרך

במסלולים רב-יומיים עובדים לא פעם שני רכבים שונים לסירוגין. בכביש המהיר סדאן נוח או מיניוואן שיוצא אתכם מטביליסי. בהרים רכב שטח מקומי, שנוהג בו מישהו מאותו נקיק עצמו.

זה אינו נעשה לשם חיסכון אלא משום שהדרך לאושגולי, מעל מעבר אבאנו או הלאה לדארטלו, דורשת ניסיון שוטף. נהג מקומי יודע איזה קטע החליק השנה ואיזה מעבר נהר עביר.

המדריך שלכם מלווה אתכם בשני השלבים - המדריך אינו מתחלף. המזוודות עוברות בנקודת ההחלפה וזה כחמש-עשרה דקות. כל זה כלול במחיר ובמקום אינכם משלמים דבר נוסף.

סדר הלינות: למה כך ולא אחרת

אנחנו בונים את המסלול כך שהנסיעה הארוכה ביותר תיפול ביום הראשון, בעוד יש לכם כוח. היום האחרון תמיד קל יותר, מהסיבה ההפוכה - יום כבד לפני טיסה הוא רעיון גרוע.

הימים האמצעיים הם העמוסים ביותר, ובהם יושבים האתרים המרכזיים. פירוש הדבר שאם יום אחד אבד בגלל מזג האוויר, באמצע יש לאן להזיז אותו - ובקצוות אין.

אם שעות הנחיתה והיציאה ידועות לנו מראש, אנחנו מתאימים אליהן את המסלול. למי שנוחת בטיסת לילה אנחנו מציעים ביום הראשון את מצחתה או קוטאיסי, ולא הר.

כלל נוסף: שתי לינות הרים ברצף אנחנו קובעים רק כשהמסלול באמת דורש זאת. הנוחות באושגולי ובטושתי מוגבלת ושני לילות כאלה ברצף מתישים רבים. לילה אחד בעיר באמצע משנה את התחושה מכל הטיול.